מאמרים בזוגיות › מאמרים בזוגיות

סליחה זוגית

 "אבל אנחנו בכלל לא מאמינים בסליחה" אמרנו זה לזו כשהתיישבנו להכין סדנה על סליחה זוגית. מאז שנהינו להורים מעולם לא תבענו מילדינו "תבקש סליחה" אלא תמיד ביקשנו (ועודנו מבקשים) לראות מעשים, לא הסתפקנו במילים ריקות. גם בגן 

השעשועים אני לא יכולתי לסבול את זה שכשילד דוחף את הבן שלי, אמא שלו מחייבת אותו לבא ולומר סליחה. מה זה יעזור? אני הרי יודעת שבעוד רגע הוא יעשה זאת שוב.

האם בכלל יש מקום וחשיבות לבקשת סליחה? ממי מבקשים סליחה? מתי? האם הסליחה יכולה להחזיר אחורה את הגלגל? ומה מייחד סליחה זוגית?

מאמר זה הוא הזמנה למסע זוגי, של קריאה, תירגול ושאלות זוגיות במיוחד לכבוד ימים אלו הנקראים ימי רצון וגם ימי הרחמים והסליחה.

 

ימים של רצון

מה יש בימים אלו אשר הסליחה והתעוררות הרצון מתאפשרת בהם?

 

היסטורית ימי אלול הם ימים בהם א-להים נתרצה, סלח ובחר לחדש את הקשר עִם עֲם ישראל לאחר "חטא העגל" (במשך 40 יום שבהם משה עלה לקבל את הלוחות השניים). מאז, את הימים האלה ממלאת אנרגיה של התחדשות וסליחה.

אך יש משהו שקדם לכך. לפני שמדובר בהחטאה ומחילה. כ'ה אלול הוא יום בריאת העולם. בספרו "בני יששכר" (ספר קבלה וחסידות מהמאה ה19) כותב רבי צבי אלימלך מדִינוֹב שהימים שקדמו לבריאת העולם הם ימי רצון, כיוון שאלו הימים בהם עלה ברצון הבורא לברוא את העולם. הרצון לא נבע מתוך חיסרון ורצון להשלימו, אלא רצון פשוט להיטיב לנבראים.

מה שמאפשר את הסליחה זה הידיעה שהכל ביסודו מחובר ושלם, הכל אחד. אין שום חיסרון אמיתי, ומה שמניע את הכל הוא רק הרצון להיטיב. חווית החיסרון שלנו, נובעת מאי-ראיית התמונה בשלמותה. סליחה היא בעצם גילוי מאד עמוק של רצון, רצון שהכל ישוב להיות אחד.

לכן, לפני שנעמיק במסע הסליחה, היזכרו רגע במעמד החופה או רגע קסום לפניו / אחריו והרגישו את הרצון והכוונה הנקיים שלכם להתחבר וליצור יחד עולם וחיים שבהם אתם מיטיבים אחד עם השניה.

 

  • שתפו בזיכרון או חוויה משמעותיים מרגע כזה.
  • מתי בשגרת חייכם הייתם רוצים שרגע זה יעלה בכם כזיכרון והשראה?

 

 

סליחה וסַבָּלוּת

מה קורה שם ברגע הפגיעה בעצם?

מורתנו הדי שלייפר אומרת שכל אחד מאיתנו לובש עליו "חליפת הישרדות" ששזורה מהמון רגעים בחיי בהם למדתי איך מתנהגים כדי לשרוד. כשאני במקום חזק, מרגיש סבבה ובטוח בעצמי אין לי שום צורך לשרוד – אני "על הגל". אבל, כשמשהו קורה והיציבות שלי, הנוחות ואף תחושת הביטחון האישי שלי בעצמי מתערערים – אני נכנס למגננה. אני לובש את חליפת ההשרדות שארגתי כל חיי ויוצא לקרב. ברגע הזה אני נלחם על חיי.

אבל האמת היא, שזו כמובן תגובת יתר, ובאמת (לרוב) אני לא נאבק על קיומי. אלא שבן/בת הזוג שלי "לחץ לי על הכפתור" והפעיל אצלי איזו שהיא חרדה קמאית וקיומית. לכל אחד יש פחד שכזה. אם זה הפחד להיות חסר ערך או משמעות, הפחד שאין לי מקום בעולם, הפחד להיכשל, הפחד ל... (השלימו את החסר), והפחד הזה עלול להוליד תגובה פוגענית.

כשאני פוגע בך, אני בעצם מנסה להתנער מהמשא הזה שאני סוחב, שאני סובל ממנו (סַבָּל = מקצוע הנשיאה/סחיבה). וכשאני מבקש ממך סליחה, אני לוקח אחריות על מה שבעצם תמיד היה שלי – הסבל שלי, הפחד שלי. מבקש ממך – "סלח לי, בטעות השלכתי עליך את הכאב שלי. אנא, תן לי אותו בחזרה, הוא שלי. אני אתמודד איתו". ואם יש בך חמלה, לא רק תתן לי את סליחתך, אלא תעזור לי לשאת את הכאב הזה מעכשיו והלאה.

  • היזכרו בסיטואציה בה פגעתם באהובכ/תם. מהו ה"דבר" שהעמסתם על אהוב/תם? קחו אליכם חזרה את ה"דבר" (קחו עימכם דברים ושובו אל ה'). קחו אחריות מלאה ותבקשו סליחה.
  • אמור/אימרי: "אני לוקח חזרה את ה... שהעמסתי עליך וגרם לך סבל. זה שלי! ואני מבקש את סליחתך".

 

לדוגמה: אני פגעתי באישי היקר בתוך לחץ בסיטואציה שבה פחדתי לפספס. אני שמה לב שהפחד פלספס הוא שלי! ואינו קשור למה שהפסיק לעשות...לוקחת אחריות על הפחד לפספס, שכאשר אינו באחריותי המלאה הוא עלול לפגוע ביקרים לי ביותר.

 

למאמר המשך - "סליחה זוגית #2" היכנסו כאן

זוגיות ואינטמיות התמקדות חופה