מאמרים בזוגיות › מאמרים בזוגיות

שפת האינטימיות המקודשת

שפה יוצרת מהות, המילים מספרות סיפור ובונות בתוכנו תודעה וגישה...

תהליך יצירת המילים ונתינת שם לכל דבר בבריאה הוא תפקיד האדם. האדם בגן עדן מתבונן במהות של כל דבר בבריאה ועל שם המהות הוא קורא בשם[1].  כך ש"שם העצם" ו"שם התואר" מגלים מהות. ושפה מספרת סיפור של מהות. מאמר זה הוא אולי הזמנה עבורכם להמשיך להתבונן במהות של האינטימיות הגברית, נשית וזוגית ולהמשיך לקרוא להם בשמות ומהויות קדושות, יפות ועליונות.

אני גדלתי בבית בו דיברו עברית יפה. לא ניבלנו את הפה גם כשכעסנו. מילים בוטות נחשבו בבית הורי כ"שפה רחובית" הראויה לכל בוז וזלזול. כשבאתי לראשונה הביתה עם מילים בוטות, אני זוכר את אבא יושב ומסביר לי את משמעותה האמיתית של  כל מילה שכזו, ומדוע לא ראוי להשתמש בה בין בני אדם מכובדים. שפה היא ביטוי של עולמו של האדם, מי אתה, מאין באת ולאן אתה שואף ללכת.

 

 

 

שפה כגישה

כיועצי זוגיות ומיניות אנחנו נפגשים הרבה עם השפה שהזוג מגיע איתה. השפה שמספרת המון על הגישה שממנה הזוג מגיע אל האינטימיות שלהם. במפגש שלנו עם ספר הזוהר ובכלל עם המקורות היהודיים העתיקים אנחנו מגלים שפה שלמה שמספרת את סיפור האינטימיות באופן אחר לחלוטין, סיפור של מהות, של יופי, של קשר וקסם של קדושה והרמוניה. המילים המופיעות במקורות העתיקים שלנו סביב אינטימיות, חיבור של איש ואישה זיכריות ונקביות והאיברים האינטימים הם מופלאות. לעומת השפה המצויה היום של מלחמה וכיבוש - כלי זין, בילבול ומילים תיפקודיות  כמו "פין" ו"פות", אשר נמצאות בשימוש נרחב בחפצים שונים כמו בדלת ובכלי הנשק.

 

 

 

מהו הסיפור

מהו הסיפור שאנו רוצים לספר על המיניות? האם יחסים אינטימים הם קרב המינים שאליהם צריך להתחמש (להזדיין) בכלי מלחמה וכיבוש? האם יחסים אינטימים ,אלו צרכים שצריך לספק? או מעשה שמטבע הבריאה יש לעשותו, כי זה צורך טיבעי וכדי "לספק צרכים טבעיים" או לעשות מעשה אנו משתמשים באלמנטים תיפקודיים (פין ופות)?

האם היחסים האינטימים הם מרחב של דעת או של בילבול (בולבול)? האם אנו מעלים על נס את הבילבול החוגג במרחבי המיניות או שאנו מחפשים התקשרות אינטימית, מדויקת, מעמיקה אשר מגלה את הברית הקסומה בין איש לאישה? המקום הראשון במקרא בו מופיע החיבור של איש ואישה זה בפסוק "והאדם ידע את חוה אישתו". דעת = חיבור מודע של התקשרות חדות בהירות ומיקוד הנושא בתוכו רצון הדדי לקשר. 

האינטימיות הזוגית מדוברת מאוד במקורות קדומים ורבים כי "תורה היא וללמוד אני צריך...{2}". יש אופן נכון יפה עמוק ומקודש לגשת אל האינטימיות. החיבור הגופני הזוגי הוא מעמד של התקדשות האוסף אל תוכו רבדים שונים של הקשר הזוגי. נשמה, ונפש בגוף. המיניות והחיבור הזוגי נושאים בתוכם ליבה ותמצית המשקפים חיבורים ומערכות יחסים בעולם בכלל ובקשר הא-לוהי נשמתי בפרט.

 

ואלה שמות

במקורות הזיכריות והאיבר הגברי נקראים בשמות שונים:

יסוד- על פי עשר הספירות וההשתקפות והתגלות שלהן בגוף האדם ספירת היסוד המגלמת את הברית , את יוסף הצדיק, משתקפת באיבר האינטימי ומסמלת דיוק והתקשרות.

שלום, משכין שלום, איבר אשר עניינו לחבר ולהביא שלום.  

"מבוע החופר במלכות הנקראת נקודה"[3], המלכות-  כינוי לספירה הנקבית.

נהר - "...כי היסוד שהוא בחינת נהר הממשיך השפע מלמעלה ומוציאו את המלכות"[4],

מזל – "...ולכך כולם משתחווים למקום הזה, כמו שכתוב "וישתחו לו אפיים ארצה" (בראשית מב, ו) כי אין לך דבר בעולם שאינו תלוי במזל, שהוא היסוד, המוזיל וממשיך השפע אל המלכות..."[5],

ברית- התקשרות התחייבות וכריתת ברית ,

"מכחול ושפורפרת"- מקום שבו טמונה ומתגלה יצירה[6] האיבר הגברי נקרא מכחול  היוצר ומצייר  ואת הציבעוניות שלו הוא דולה מהשפורפרת, האיבר הנשי. הטומנת בחובה שפע של גוונים ורבגונית.,

אמה (מידה) דווקא במקום זה נדרש האיזון והקשר בין 500,000,000 תאי הזרע הנובעים ומושפעים בכל יציאת זרע, לבין האמה, המידתיות המאפשרת קשב, קשר ומפגש,

לולב – "...מברכין על נטילת לולב דייקא ולא על נטילת אתרוג וכיוצא, כתב האריז"ל משום דלולב רמז ליסוד אבר המוליד ממשיך השפע מן דעת עליון לנוה אפריון (כינוי למקדש), עיין שם דבריו הקדושים"[7].

עדן- "והטעם שאבא (הזיכריות) נקרא עדן, לפי שהוא מתעדן תמיד בייחוד אחד עם אמא"[8]. המפגש עם הנקביות מוציאה מהאיש את ההדיוק , הרגישות, הקשב והעדינות שבו.

הזיקפה – נקראת במשנה ובגמרא ובפי הבעל שם טוב, איבר חי. "אלה תולדות נח, נח איש צדיק..." שמעתי ממורי שאדם נקרא צדיק בסוד "צדיק יסוד עולם" כשיש לו תענוג גדול בעבודת ה' יתברך כי מבשרי אחזה אלוה... כמו בזווג הגשמי אינו מוליד כי אם המשמש באבר חי, בחשק ובשמחה, כך בזווג הרוחני הוא הדיבור בתורה ותפילה, כשהוא באבר חי בשמחה ותענוג אז הוא מוליד וכו'"[9].

 

תפיסת מקורותינו לגבי מהות הנשיות והאיבר הנשי:

"אותו מקום"[10].- כינוי למקדש – "המקום אשר יבחר ה'"[11]. ואף "המקום" הוא כינוי לא-לוהות "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו"[12]. וכך נקרא במקורות האיבר האינטימי של האישה. מקדש. נווה אפיריון- כינוי נוסף למקדש, המוזכר לעי"ל.

המהות הנשית מתגלה בספירת המלכות, ונקראת במקורות גם גן - "ומפרי העץ דא קודשא בריך הוא, אשר בתוך הגן, אשר בתוך האישה"[13] , ובית.

המהות הנקבית, הנשית מתגלה בעשר הספירות גם בספירת הבינה .

האם אנחנו בדורנו, במהפכת הפמיניזם ושוויון הזכויות המצאנו את היחס המכבד ומקודש אל גוף האישה?

 

 

 

נשיות מקודשת

נשות המשכן במדבר, מביאות בנדיבות ליבן לבניית המשכן את תכשיטיהן חַח נזם טבעת וכומז[14] -. החח הינו צמיד לזרוע והכומז – כפי שמפרש רש"י: " וכומז כלי זהב הוא נתון כנגד אותו מקום לאשה" מלמד על יחס הנשים בהתקשטות אל גופן האינטימי ועל חווית הקדושה שלהן, על הבחירה שלהן לראות ולפגוש בגוף והמיניות קדושה חיבור ויופי ולא זימה, שכן, זה מה שהן בוחרות להביא מעצמן למקדש, תכשיטים אינטימים. למדים אנו מכאן על ההתקשטות  הייחודית הנשית ועל היחס המקודש של הנשים אל האינטימיות שלהן.

 

 

 

המראות הצובאות – כוח הפיתוי הנשי במצריים בונה כיור לטהרה במקדש[15]: "...אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות והלכו להן 

אצל משה. כשראה משה אותן המראות, זעף בהן... המראות למה הן צריכין? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, על אלו אתה מבזה?! המראות האלו הן העמידו כל 

הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים... בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן, שלא יהיו משמשין מטותיהן. מה היו עושות... נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת: אני נאה ממך, וזה אומר: אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאווה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר." כוח הפיתוי הנשי, כאשר הוא הכוון ומדוייק, יש בו כוח לעורר אהבה וחיים, לעורר תשוקה מקודשת מתוך ההישרדות והעבדות. כמו אז גם היום.

 

 

 חינוך למיניות בריאה

ואם בשיח של חינוך למיניות בריאה אנו עוסקים, יש לנו דוגמא אישית מהרב חיסדא, מימי הגמרא אשר הנחה את בנותיו לקראת נישואיהן עם גדולי האמוראים, כיצד לכוון את המגע האינטימי של האיש שלהן ולעורר תשוקה ותהליכיות בחיבור האינטימי.

דג קטן- אמר להן רב חִסְדָא לבנותיו... איחזו מרגלית (כינוי לחזה) ביד אחת ודג (כינוי לאבר האינטימי הנשי) ביד השניה. מרגלית הראו להם ודג לא תראו להם עד שיצטערו (ישתוקקו), ואז הראו להם"[16].

רחם – מקור[17], שהוא מקור החיים והחיות.

 

מילים המתארות את הזיווג:

לעומת קשר של סיפוק צרכים בו בני הזוג משתמשים אחד בשניה למילוי צרכים רגשיים, גופניים ואחרים. בחז"ל החיבור הזוגי נקרא שהזוג "משמשים זה עם זה". לא משתמשים זה בזה אלא יחד משמשים יחד משהו גבוה ועליון שבא לשכון ביניהם. ואולי משמשים את הזוגיות שלהם, את המרחב המשותף, אשר בו שורה שכינה "זכו שכינה בניהם"

החיבור הזוגי אף נקרא צחוק ומשחק : "וַיְהִי, כּי אָרְכו לוֹ שׁם הַיָמִים, וַיּשׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פּלִשׁתּים, בּעַד הַחַלּוֹן. וַיּרְא, וְהִנּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת רִבְקָה אִשׁתּוֹ"[18]. רש"י – שראהו משמש מיטתו. רבי משה אלשיך: "ענין נישוק וחיבוק... לא ראה תשמיש ממש, כי אם קרוב אליו, שהוא הצחוק המדובר"{4}. חז"ל מכירים לנו שער סודי אל האינטימיות הזוגית. השער של צחוק ומשחק אשר מנגיש את האינטימיות גם בשיגרה עמוסה וטעונה – "שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערוה"[20] בהקשר הצניעותי זוהי אזהרה מאינטראקציה לא נכונה בין אנשים שגילוי וקירבה אינם ראויים ביניהם. אולם בין איש לאשתו, מגלים לנו חז"ל כי השחוק גורם לקירבה. הקירבה שכל כך חמקמקה בקצב החיים הזה.

ערווה- "וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי"[21]

נשיקת האיברים – כינוי של חז"ל למגע הראשוני בין האבר הגברי לנשי

להזדקק[22] – להסכים לומר אנו זקוקים אחד לשניה אינני שלמה לבד. בן הזוג שלי משלים אותי, וכן להפך.

 

בִּיאָה

לעומת המילה "חדירה" (שמשומשת ברגעים כואבים כחדירת מחבלים, או מחט) בה משתמשים כיום לתיאור רגע החיבור, התורה מספרת על "ביאה" שבה יש תהליכיות, כבוד, קדושה וציפיה. יש בה גם הַבָאַה. שאלה של מה אני מביא/ה לקשר, לזיווג. המילה "ביאה" נאמרה אף על ביאת הארץ[23], ביאת המקדש[24], ביאת המשיח וביאת האישה. המושג ביאה, המתאר את רגע ההתערות והאחדות הגופנית הוא אנטיתזה עצומה למושג הקיים היום לשלב זה.

 

 

 

שלא יגמר לעולם

"לגמור". בקליניקה אצלנו זו מילה נפוצה. האם היא גומרת? כמה מהר הוא גומר? אחת ההתמודדויות הגדולות של האינטימיות, שהיא נכנסה אל תוך תודעת המשימתיות כאחד הדברים שאותם צריך לעשות (לעשות אהבה) ולגמור. בתוך שגרת חיינו המערבית והעמוסה, חשוב שנשים לב שהאינטימיות אינה נכנסת לרשימת המשימות שעלינו לבצע. הזדווגות מופלאה זו בין איש לאישה היא תמיד נקודת התחלה או שיא חדש או ביטוי של ההתקשרות שלהם. רגע זה אינו גומר, אולי מבטא, מגלה.

לאורגזמה אנו נוהגים לקרא "אור בהגזמה" זו הזדמנות להרחיב את הכלי הזוגי להתמלא באור עליון, חדש, מענג וממלא אהבה.

 

באופן אישי

היחסים האינטימים ביהדות נקראים "יחסי אישות" ולא יחסי מין. יחסי מין מתקיימים בין שני מינים, הם יכולים להתקיים כאקט רגעי  של מין במין. לעומתם, יחסי אישות הם אישיים ואישיותיים, הינם מפגש הכולל את כל הרבדים באישיות ובקשר.

קשר של יחסי אישות זקוק לתשומת לב מיוחדת, להכירות מעמיקה, למרחב פנוי ומקודש, לסקרנות ולהתחדשות, ללמידה מתמדת של כל הרבדים שבכל אחד מאיתנו ובבן/בת זוגנו, לברית המילים- תקשורת טובה, לעונג ואהבה.

 

בואו להעמיק עוד את האינטימיות שלכם  ב"זמן לאהבה" חופשה זוגית להעמקת האינטימיות, 

 

מה נאמר לילדים?

למעשה... בשיח בביתנו, אחד עם השניה ועם חמשת ילדינו המולפאים, זו השפה. לאיבר הגברי אנחנו קוראים ברית. ולאיבר הנשי אנו קוראים בצירופים שונים של "המקום" (המקדש). המקום היפה והפרטי, המקום היפה והצנוע, המקום שלך, ועוד. ובסדנאות ובמפגשים עם נשים וגברים, אנו רואים איך למעשה, שינוי המילים משנה את כל התפיסה. כשבחורה הופכת מ"נותנת" וממלאת צרכים ל"מקום" למקדש, כל התפיסה שלה את עצמה משתנה. כאשר גבר מכיר במהות הגבריות שלו דרך בחירת מילים ושמות, כבר אינו יכול להתייחס לשפע שלו כ"פליטה" אלא כשפע המושפע מתמצית המחשבה שלו והוא לומד לקחת אחריות על שפע זה, שאכן ישכין שלום, ידייק ולא יבלבל, יבטא ברית ויגלה נהר של זרימה פנימית וקדושה הנובעת ממנו.

מאמר זה מהווה קריאה לבחור "לספר מחדש" או אולי לעורר מחדש את סיפור המיניות האינטימית. להתחבר ולגלות מהויות ולבחור את המסרים אותם אנו רוצים להעביר ואותם לבטא במילים. בשפה. לבחור להשתמש במילים המבטאות מהות ואף להמציא מילים משלכם המגלות את המשמעויות והכוונות שלכם.

המילים וביטויים המובאים במאמר הם חלקיים, אנו כל הזמן מגלים עוד ועוד. מוזמנים להצטרף אלינו למסע שמגלה שפה וסיפור אחר של אינטימיות במקורות, ובכם...

 

העמיקו עוד את האינטימיות שלכם  ב"לב לגעת" קורס אינטרנטי להעשרת האינטימיות הזוגית.

 

שלכם תמיד - באהבה - יהונתן ויסכה

 

 

[1] בראשית ב, כ

[2] תלמוד בבלי – ברכות סב, א

[3] זוהר בראשית ו, א

[4] זוהר מקץ קצח, א

[5] כנ"ל

[6] תלמוד בבלי – בבא מציעא צא, א

[7] בני יששכר, חודש תשרי יא, ז

[8] זהר, מתוק מדבש, ויקרא, דף ד' עמ א'

[9] "רבי יעקב יוסף מפולנאה" בשם מורו – הבעש"ט

[10] חז"ל במקומות רבים

[11] דברים יב, ה + יא + כא + כו

[12] "ויפגע במקום" ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו מן מה דכתיב (שמות לג, כא): "הנה מקום אתי" הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. (בראשית רבה סח, ט)

[13] זוהר, תזריע דף מג ע"ב

[14] וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה' (שמות לה כב). "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה', אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז-לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'" (במדבר לא, פסוק נ).

[15] תנחומא פקודי ט

[16] תלמוד בבלי – שבת קמ, ב

[17] מקומות רבים בחז"ל – בפרט בהלכות נידה

[18] בראשית כו, ח

[19] "תורת משה" בראשית כו ח-ט

[20] משנה – אבות ג, יג

[21] רש"י בראשית מב, ט

[22] סנהדרין קו ע"א

[23] ויקרא יט, כג

[24] החלק בספר "משנה תורה" לרמב"ם העוסק במקדש – "הלכות ביאת מקדש".

[1] בראשית ב, כ

[2] תלמוד בבלי – ברכות סב, א

[3] זוהר בראשית ו, א

[4] זוהר מקץ קצח, א

[5] כנ"ל

[6] תלמוד בבלי – בבא מציעא צא, א

[7] בני יששכר, חודש תשרי יא, ז

[8] זהר, מתוק מדבש, ויקרא, דף ד' עמ א'

[9] "רבי יעקב יוסף מפולנאה" בשם מורו – הבעש"ט

[10] חז"ל במקומות רבים

[11] דברים יב, ה + יא + כא + כו

[12] "ויפגע במקום" ר"ה בשם ר' אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו מן מה דכתיב (שמות לג, כא): "הנה מקום אתי" הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. (בראשית רבה סח, ט)

[13] זוהר, תזריע דף מג ע"ב

[14] וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה' (שמות לה כב). "וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה', אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי-זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד, טַבַּעַת, עָגִיל וְכוּמָז-לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'" (במדבר לא, פסוק נ).

[15] תנחומא פקודי ט

[16] תלמוד בבלי – שבת קמ, ב

[17] מקומות רבים בחז"ל – בפרט בהלכות נידה

[18] בראשית כו, ח

[19] "תורת משה" בראשית כו ח-ט

[20] משנה – אבות ג, יג

[21] רש"י בראשית מב, ט

[22] סנהדרין קו ע"א

[23] ויקרא יט, כג

[24] החלק בספר "משנה תורה" לרמב"ם העוסק במקדש – "הלכות ביאת מקדש".

 

 
 
 
 
 
 

 

 

 
 
 
 
 
 

 

זוגיות ואינטמיות התמקדות חופה