מאמרים בזוגיות › מאמרים בזוגיות

עושים אהבה או עושים ילדים?

מהי מהות היחסים האינטימיים ביהדות? 

האם המטרה היא רק שנפרה ונרבה?

פרו ורבו- ציווי מופלא, המבקש מאיתנו לממש את אהבתינו, להביא את אינסוף האהבה שלנו ולגלותה בגוף ובנשמה שתביא עוד ועוד אהבה לעולם. ציווי זה מבקש מאיתנו להרבות אהבה, גילוי וחידוש בעולם, דרך הולדת נשמות מתוקות בגופים מופלאים.

אך זה לא המקום היחיד שבו יש ציווי יהודי על יחסים אינטימים.

 

דְּבֵקוּת- "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד)- יש משהו מהותי, לא פרודוקטיבי בחיבור. להיות דבקים, להיות אחד, החיבור הפיזי הוא רגע הַמְתָּקָה בו מתגלה המהות הפנימית של היותם של בני הזוג נשמה אחת. (לכן כתוב בספר הזוהר שאדם לא נשוי הוא "פֶלֶג גּוּפָא" – חצי גוף) ביהדות, הזוגיות והליבה שלה - הקשר הפיזי האינטימי הם קודש קודשים. זהו מקום שבו אינסוף אהבה, ידיעה. ותחושה פנימית עמוקה יכולים להתגלות ולהתממש בגוף. הדבקות שבגוף מגלה את החיבור הנפשי העמוק וגם את האחדות הנִשְׁמָתִית.

 

שִׂמחה- אחד הדברים שמתחייבים עליהם בכתובה, מתחת לחופה זה מצוות עוֹנה, שעניינה :חובה על האיש לשמח את אישתו ביחסי אישות. (יחסי אישות לעומת יחסי מין. יחסי מין = יחסים בין שני מינים ,ביהדות נקראים היחסים יחסי אישות = יחסים המבטאים קשר אישי) בגמרא אנו מוצאים דיונים של חז"ל על מה בדיוק משמח את האישה. האם התשמיש עצמו (רגע החיבור הפיזי) או ההכנה לתשמיש (מה שנקרא "המשחק המקדים") והמסקנה כמובן היא ש"ההתחייבות" היא גם לחיבור הפיזי וגם לאינטימיות לא מינית NSI –  (Non Sexual Intimacy).

מצוות עונה כוללת ארבעה עקרונות:

 

חובה על האיש לשמח את אישתו בתשמיש - תפיסת היהדות היא הולסטית, כיוון שהאיש משפיע בגוף (משפיע זרע) כך גם נכון, נכון לו ולה, שיהיה משפיע גם ברגש וגם ברוח.    גבר = GIVER. גבר הוא מי שלוקח אחריות לשמח ולדאוג לסובבים ולקרובים אליו.

 

קביעות - ההלכה (שולחן ערוך אורח חיים רמ. וכן, אבן העזר עו) קובעת  מסגרת בסיס המתאימה למבנה הנפש של האדם הממוצע, בו ישנה בקשה פנימית, נפשית, פיזית, לגיטימית ונורמלית להקדיש (בסיס של) פעמיים בשבוע  לזוגיות, על כל רבדיה, זמן איכות, אינטימיות  וחיבור פיזי... אם באופן ספונטני כך אתם מתנהלים, אז מצבכם נורמלי וטוב, אך אם יוצא לכם להפגש למפגש זוגי אינטימי פחות (בכמות ובאיכות), כדאי שתבדקו אם אתם עובדים קשה מידי, עמוסים מדי, רוחניים מידי, כועסים מידי, צדיקים מידי...

 

זמן- הפתולוגיה הנפוצה ביותר בחדר הטיפול המיני הוא ה"חשק". אין לה חשק, אין לו חשק, החשק שלהם לא מתעורר בדיוק באותו רגע. וכשמתחשק לה , הוא בדיוק עמוס ומוטרד, וכשלו מתחשק היא בדיוק עייפה מאוד...  עיקרון הזמן מבקש מהאהבה להיות מושפעת אל תוך החשק (ולפעמים ההפך). יש זמנים מיוחדים, זמנים זוגיים וזמנים קוסמיים בהם יש אנרגיה מיוחדת המושפעת לעולם, וחיבור של איש ואישה הוא כלי לקבל ולהכיל אנרגיה מיוחדת זו אל תוך חיינו (זמן מלשון הזמנה). כך יש נקודות זמן בהם בני הזוג מביאים את החשק אל הזמן, ומכוונים אותו להיות מושפע מזמנים מיוחדים :ערב שבת, ראש חודש, חול המועד, ליל טבילה, לפני שיוצאים לדרך... ואני מוסיפה: יום נישואין, יום הולדת, דייט זוגי שנקבע מראש... יש משהו בזמן שנקבע מראש שמאפשר לנו להתכונן אליו כראוי ולא לפגוש אותו בסיבוב, דרך אגב, באחת עשרה בלילה, להפגש מותשים במיטה ואז רק לבדוק מה מצב החשק...

הזדקקות – יחסים אינטימיים נקראים בעברית הקדומה "הזדקקות" (תלמוד בבלי - סנהדרין קו). בחינוך האינדבדואליסטי שקיבלנו, נאמר כי להזדקק לאחר זוהי חולשה. אולם האם זה נכון? האין זה שיא האמון והביטחון להיות מסוגל להשען על בן/בת הזוג? על פי ההלכה מחוייב האיש לשים לב מתי אישתו רוצה בקרבה ולשמח אותה בקרבה זו – "שהיא משתוקקת אליו ומכיר בה שמתרצָה בדבר והיא מתקשטת לפניו כדי שייתן דעתו בה, או בעת צאתו לדרך או בבואו מן הדרך, שמשתוקקת אליו ...והוא צורך האישה והנאתה ונכלל במצוות עונתה" (מנורת המאור קעז). עיקרון זה טומן בתוכו שתי הדרכות. הדרכה לאיש לפתח רגישות ותשומת לב למתי אישתו מבקשת ממנו תשומת לב, קרבה. ובקשה מהאשה להיות בקשר עם הרצון שלה לקירבה. לא לאפשר לחשק שלה ולרצון לקרבה להיקבר מתחת לערמות של כלים, כביסה, מחויבויות אל העולם, אלא לתת להם  (לחשק ולרצון שלה) מקום בנפשה, בחייה וללמוד להביע אותם.

 

 

זוגיות ואינטמיות התמקדות חופה